חור מקולרי

חור מקולרי הוא פתח קטן במרכז הרשתית, באזור המקולה. פגיעה זו גורמת לעיתים קרובות לירידה בראייה המרכזית, לכתם במרכז השדה החזותי ולעיוות קווים. ד״ר ז׳וליאן גוזלאן, מנתח עיניים בפריז 16, מסביר על האבחון באמצעות OCT, הטיפול והפרוגנוזה.

מהו חור מקולרי?

חור מקולרי מתאים להפרעה חלקית או מלאה של שכבות הרשתית במרכז המקולה. הוא פוגע לרוב בעין אחת בלבד. המטופל עשוי לתאר ראייה מטושטשת במרכז, קושי בקריאה או תחושה שנקודה קטנה חסרה בתמונה.

קיימים מספר שלבים: בתחילה, משיכה של הזגוגית עלולה לעוות את הפובאה; לאחר מכן הפתח עלול להתרחב ולהפוך למלא. הגודל ומשך הקיום הם גורמים חשובים לשיקום הראייה.

מדוע נגע זה מופיע?

הגורם העיקרי הוא משיכה זגוגיתית-מקולרית. עם הגיל, ג'ל הזגוגית מתנזל ונפרד בהדרגה; אם הוא נשאר צמוד לפובאה, הוא עלול למשוך את המקולה וליצור את הפתח. לעיתים נדירות יותר, בעיה זו מתרחשת לאחר חבלה, בקוצר ראייה גבוה, או בשילוב עם קרום אפירטינלי מקולרי.

תסמינים: מתי לפנות לרופא?

הסימנים הם לרוב הדרגתיים והופכים למטרידים בפעילויות הדורשות דיוק:

• ירידה בחדות הראייה למרחוק ו/או למקרוב;
• מטמורפופסיה: קווים ישרים נראים גלויים;
• סקוטומה מרכזית: כתם כהה או מטושטש קטן במרכז;
• לעיתים ראייה כפולה חד-עינית.

במקרה של הופעה חדשה של תסמינים אלו, מומלץ לפנות במהירות לרופא עיניים כדי לאשר את האבחנה ולמנוע החמרה.

אבחון: OCT מקולרי, הבדיקה המרכזית

OCT מקולרי היא בדיקת הייחוס. היא מדמה את מבנה הרשתית בחתך, מודדת במדויק את גודל הפתח ומגדירה את שלב החור המקולרי. היא גם מאפשרת לזהות משיכה מתמשכת, קרום נלווה או עיבוי של השוליים.

בדיקת OCT שימושית גם לאיתור מחלה נלווית (ניוון מקולרי הקשור לגיל, בצקת, פגיעה קצרנית), שכן התוצאה החזותית הסופית תלויה גם במצב שכבות הרשתית החיצוניות.

ממצאי OCT אופייניים ופרוגנוזה

בדיקת ה-OCT מספקת קריטריונים פרוגנוסטיים שימושיים לפני הניתוח, ובכללם:

• רוחב מינימלי ורוחב בסיסי;
• הידבקות זגוגיתית מתמשכת ומשיכות משיקיות;
• בצקת שוליים ועיבוי סביב הפובאה;
• שלמות אזור האליפסואיד ושל הממברנה המגבילה החיצונית (שכבות חיצוניות).

ככל שהנגע חדש יותר וקטן יותר, כך גדלים הסיכויים לשיפור משמעותי בראייה לאחר הסגירה.

כיצד מתבצע ניתוח חור מקולרי?

ויטרקטומיה

המנתח מסיר את הגוף הזגוגי דרך חתכים זעירים בסקלרה, מה שמאפשר גישה ישירה למקולה ושחרור המתח על פניה.

קילוף הממברנה המגבילה הפנימית (ILM)

הממברנה המגבילה הפנימית, השכבה החיצונית ביותר של הרשתית, מוסרת בעדינות במיקרו-מלקחיים. קילוף זה משחרר מתחים שיוריים ומסייע לסגירה ספונטנית של החור המקולרי.

תמיכה פנימית בגז

בסיום הניתוח, בועת גז מוזרקת לעין לקידום סגירת החור המקולרי. הגז נספג מעצמו תוך מספר שבועות.

מהלך לאחר הניתוח ואמצעי זהירות

מומלץ על מיקום ראש כלפי מטה למשך 3 עד 7 ימים בהתאם לגודל החור. הראייה מטושטשת כל עוד הגז נוכח ואז משתפרת בהדרגה. טיסה וגבהים גבוהים אסורים בהחלט כל עוד בועת הגז קיימת, בשל הסיכון לעלייה בלחץ התוך-עיני.

מתי לנתח?

בפועל, הניתוח מוצע לרוב מיד עם האישור, שכן לחור מקולרי יש נטייה להתרחב עם הזמן. טיפול מוקדם מגדיל את סיכויי הסגירה ומשפר את הפרוגנוזה.

שאלות נפוצות על חור מקולרי

לקריאה נוספת

• OCT מקולרי: הבדיקה המרכזית לניתוח המקולה.
• קרום אפירטינלי מקולרי: גורם שכיח למשיכה.
• ויטרקטומיה: מהלך ומעקב של ניתוח זגוגית-רשתית.